אני חושבת שאחד החסרונות הכי גדולים שלי הוא עניין הסלחנות, זכרון הכעסים הקצר שלי נתן להרבה אנשים הזדמנות שניה ועשירית. באופן מאד תמים, אני נוטה להאמין שאיפוס של דברים גורם להם להתנהל טוב יותר, חברות תקשורת לא חשבו על הפתרון הזה בעצמן. סלחנות מתבטאת ופוגעת בנו בהרבה תחומים, וזה הכל מתחיל מהימורים. כן כן. אנחנו מהמרים כל הזמן, על ראש הממשלה הבא, על בחירת מקצוע ואולי סתם בקאזינו. ההבדל הקטן בין הימור לסלחנות - הימור יהיה, ככל הנראה, משהו חדש שהולך להפתיע, לטובה או רעה, וסלחנות? בלי להכנס לפוליטיקה, סלחנות זה ללכת לקלפי ולשלשל פתק ליכוד בהנחה הימורית שהפעם יעשה משהו שונה. סלחנות זה הימור צפוי. אולי מגוחך. אולי אופטימי. ואולי מרצון שדברים ישארו כמו שהם.
ובגלל שאנחנו מדברים פה מוזיקה, אם הייתי צריכה להמר על השינז ולשים על השולחן מיליון דולר, כנראה שזו היתה יכולה להיות ההחלטה הכלכלית הכי מושכלת שעשיתי בחיי.
האלבום החדש של The Shins יצא כבר לפני כמה חודשים טובים, ואם אנחנו חוזרים אחורה בפוסט, לעניין ההימורים, אז אני? אני מרגישה כמו הימור. כאילו הפסדתי מיליון דולר. הימרו עליי. הקונספירציה היא די פשוטה - ג'יימס מרסר ידע שאהמר וארכוש את האלבום החדש שלו (ושל אוסף הנגנים החדשים שהצליח ללקט), כי זה השינז, נו, וואט קן פוסיבלי גו רונג? אז באופן לא צפוי, הוא הימר והצליח בצורה מושלמת למדי, להחריב את האווירה המוזיקלית של הלהקה.
האלבום לא נופל מהרבה להקות אחרות ששמעתי לאחרונה, ואפילו מופק בהשקעה, אבל לצערי לא שינזי.
השינוי בהרכב המלא של הלהקה מורגש, ללא ספק. כן, קולו של ג'יימס תמיד יהיה ייחודי ואם אשמע לפתע ברדיו, אזהה בלי להסס. אבל זה לא מספיק. יש דברים שתעשה בידיעה שההימור הוא בטוח. כשתקנה קולה, לא תצפה שיהיה לה טעם של פפסי. האלבום קיבל שמיעות רבות בפלייליסט, ולראשונה בחיי - עצמות הסלחנות שלי משתפשפות ואני לא סולחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה